החלטה בתיק מ"ת 19717-08-11

בעניין המשיבים 3-4

כתב האישום

נגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם, ביחד עם 2 אחרים (המשיבים 1 ו-2), שוד בנסיבות מחמירות, עבירה לפי ס' 402(ב) + סעיף 29(ב) לחוק העונשין התשל"ז 1977 (להלן " החוק"), גניבת כרטיסי חיוב, עבירה לפי ס' 16 (א) לחוק כרטיסי חיוב תשמ"ו 1986 + ס' 29(ב) לחוק, הונאה בכרטיס חיוב, עבירה לפי ס' 17 סיפא לחוק כרטיסי חיוב + ס' 29(ב) לחוק וכן נסיון לשוד בנסיבות מחמירות בגין ארוע נוסף לפי ס' 403 סיפא + סעיף 29 (ב) לחוק.

בכתב האישום נטען כי 4 הנאשמים (המשיבים 1, 2, 3 ו-4), נפגשו ביום 26.7.11 בפיצוציה בטירת הכרמל, שם עבדה המשיבה 1, וקשרו קשר לחטוף תיקים מקשישים באזור הכרמל בחיפה.

בשעה 22:20, או בסמוך לכך, נסעו הארבעה ברכב השייך לאימו של משיב 2. משיב 2 נהג ברכב, משיבה 1 ישבה במושב האחורי ומשיבים 3 ו-4 ישבו, האחד במושב הקדמי, והאחר במושב האחורי. בהגיעם לרח' קלר, הבחינו בזוג קשישים שהלכו בעזרת מקל הליכה. משיבים 3 ו-4 יצאו מהרכב כדי לחטוף את תיקה של המתלוננת, ומשיבים 1 ו-2 נשארו ברכב והמתינו. משיבים 3 ו-4 נתנו למתלוננת מכה בחזה, הפילוה ארצה, חטפו את תיקה ונמלטו לעבר הרכב, בו המתינו נאשמים 1 ו-2. לאחר שנכנסו לרכב, עזבו הארבעה את המקום ונסעו לכוון טירת הכרמל. כתוצאה מן התקיפה נחבלה המתלוננת במרפקה ובגבה.

בסמוך לשעה 23:10 נכנסו הארבעה לתחנת דלק, בסמוך למרכז הקונגרסים בחיפה, שם עצרו את הרכב. הארבעה קשרו קשר לעשות שימוש בכרטיסי החיוב שנגנבו מהמתלוננת. לצורך קידומו של הקשר, נכנסה המשיבה 1 לחנות "ילו", הציגה אחד מכרטיסי החיוב ובקשה למשוך 1000 ש"ח. המשיבה טענה שהכרטיס שייך לאמה והציגה את תעודת הזהות של המתלוננת שנלקחה מהתיק הגנוב, תוך שהיא טוענת שזו אמה. העובד סרב לאשר משיכה, או אז נכנס המשיב 2 עם שאר המשיבים ורכש באמצעות כרטיס חיוב "לייף סטייל", הגנוב, סיגריות ובקבוק שתייה בסכום של 65.90 ש"ח.

הבקשה למעצר עד לסיום ההליכים

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצר המשיבים עד תום ההליכים נגדם. בדיון שהתקיים ביום 17.8.11, בעניינם של ארבעה המשיבים, בפני כב' השופטת ר' למלשטריך-לטר, ביקשו ב"כ משיבים 3 ו-4 לדחות את הדיון בעניינם, מחמת שלא עלה בידם ללמוד את חומר החקירה. ב"כ משיבים 1 ו-2 ביקשו לקיים דיון באותו מעמד ואמרו כי אין הם חולקים על קיומן של ראיות לכאורה, ועל הימצאותה על עילת מעצר. המחלוקת נסובה על חלופת מעצר הראויה בעניינם של שני משיבים אלה. משכך הופרד הדיון. בעניינם של משיבים 1 ו-2 ניתנה ביום 23.8.11, החלטת השופטת למלשטריך-לטר, שמצאה כי קיימת תשתית ראייתית מספיקה לצורך המעצר וכי קיימת גם עילת מסוכנות. אף על פי כן סברה, כי יש לבחון חלופת מעצר ומשכך קיבלה את עמדת ב"כ משיבים 1 ו-2 והורתה לשרות המבחן להגיש תסקיר מעצר בעניינם.

במסגרת הדיון בפניי, אמרו ב"כ של משיבים 3 ו-4 כי אין הם חולקים על קיומן של ראיות לכאורה, ועל הימצאותה על עילת מעצר. לדידם, המחלוקת נסובה על חלופת מעצר הראויה גם בעניינם של שני משיבים אלה.

ב"כ המבקשת, גורס כי לא ניתן לאיין את המסוכנות העולה מהמשיבים, בהתחשב באופי מעשיהם, בתכנון, בביצוע בצוותא ובבחירת הקורבן- נשים מבוגרות, שכתוצאה ממעשי התקיפה נחבלה חבלות של ממש. ב"כ המבקשת סבור כי ראוי להורות על מעצר ממש, ומאחר שלטעמו אין מקום, בנסיבות העניין לשקול חלופת מעצר, אין כל טעם בהפנייתם לקבלת תסקיר מבחן.

ב"כ המבקשת הטעים, כי גם בעניינם של המשיבים 1 ו-2 לא הסכימה המבקשת לשקול חלופת מעצר והפנייה לתסקיר מבחן וכל שכן היא מתנגדת לחלופת מעצר בעניינם של משיבים 3 ו-4, שחלקם בביצוע העבירות מרכזי יותר משל השניים האחרים וגם משום שלהם, בניגוד למשיבים 1 ו-2, עבר פלילי.

למשיב 3, שלושה רישומים פליליים, בעבירות רכוש ואלימות. הוא ריצה מאסר ותלוי ועומד נגדו מע"ת בר הפעלה. למשיב 4, שני רישומים פליליים, אחד ללא הרשעה, בגין עבירות רכוש ואלימות והרשעה בעבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו.

ב"כ המשיב 3 גרס, כי חרף קיומה של עילת מעצר וחרף העובדה שעברו של המשיב אינו נקי, אין לשלול על הסף חלופת מעצר, ומשכך ראוי לקבל תסקיר מעצר, קודם להחלטה.

ב"כ המשיב 4 אמר כי המשיב, הוא בחור צעיר, שעברו אינו מכביד, וניתן לאיין את מסוכנותו בחלופת מעצר מתאימה, שתיבחן באמצעות תסקיר מעצר.

ב"כ של שני המשיבים דוחים את ניסיונו של ב"כ המבקשת לעשות הבחנה בין חלקם של מרשיהם בביצוע העבירות, לבין חלקם של משיבים 1 ו-2. לדבריהם, האישום מייחס לכל המשיבים תכנון מוקדם, קשירת קשר וביצוע העבירות בצוותא, כשותפים מלאים ושווים, שכל אחד מהם תרם את חלקו, בהתאם לתכנון המוקדם, להוצאתן לפועל של העבירות. בהיבט נסיבות העבירות, סבורים הם אפוא, כי מסוכנותם של כל המשיבים זהה, ומשכך אין למנוע מהם בחינת חלופת מעצר, תוך קבלת תסקיר בעניינם, כפי שגם נעשה לגבי משיבים 1 ו-2.

עוד טענו ב"כ שני המשיבים, כי מדובר ברף נמוך של עבירת השוד וכי במקרים חמורים בהרבה, הסתפקו בתי המשפט בחלופות מעצר.

בהיבט נסיבותיהם האישיות - מדובר באנשים צעירים, שהגם שיש להם עבר פלילי, אין מדובר בעבר פלילי מכביד.

דיון ומסקנות